ככלל, קיימים שני תרחישים משפטיים שעשויים להוביל לביטול כתב האישום ולסגירת תיק פלילי:
1. התרחיש הראשון מתאר מצב בו בית המשפט מבטל את כתב האישום, וזאת על בסיס הסכמת הצדדים, וזאת לאחר שהסנגור המייצג הצליח לשכנע את התביעה לחזור בה מכתב האישום.
2. ביטול כתב אישום על פי התרחיש השני, מתבצע באופן שבית המשפט מבטל את כתב האישום (בלא הסכמת התביעה), וזאת כתוצאה מקבלת טיעון משפטי שהעלה סנגורו של הנאשם. במצב זה בית המשפט הוא המורה על סגירת התיק הפלילי כנגד הנאשם.
יצוין כי חזרה של תובע מכתב האישום אינה עניין של מה בכך; כתבי אישום מלכתחילה מוגשים רק מקום בו רשות התביעה סבורה, מבחינת הראיות שלפניה, כי קיים סיכוי סביר להרשעה, ובנוסף לכך, כי קיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין של הנאשם.
אשר על כן, כמעט בכל מקום בו חוזרת רשות התביעה מכתב האישום, אין הדבר נעשה מיוזמתה, אלא מכוח שכנועה על ידי בא כוחו של הנאשם לעשות כן. השגת הסכמתה של רשות התביעה לחזור מכתב האישום (דבר המוביל לביטול כתב האישום או אפילו לזיכוי) נעשית במסגרת מעין "שימוע", בין אם בכתב או בפגישה בין הצדדים.
הגשתו של כתב האישום הינה הצהרה ברורה מצד רשות התביעה לפיה, היא סבורה שיש סיכוי סביר להרשעת הנאשם ובעיניה קיים גם אינטרס ציבורי להעמידו לדין פלילי. יחד עם זאת, הגשת כתב אישום לא "סוגרת את הדלת" להידברות עם רשות התביעה ועריכת שימוע בדיעבד,יש בה כדי אפשרות להגיע להסכמה עם רשות התביעה לפיה, תחזור בה מכתב האישום.
להידברות המתקיימת בשלב שלאחר הגשת כתב האישום, ישנו אף יתרון מסוים. על פי חוק, זכות הנאשם וסנגורו לעיין בחומר החקירה קמה אך ורק בשלב שלאחר הגשת כתב האישום. אשר על כן, הידברות שלאחר הגשת כתב האישום מתבצעת כאשר חומר הראיות חשוף במלואו להגנה. לעומת זאת, בשימוע שנערך לפני הגשתו של כתב האישום, נמסר חומר החקירה לעיון ההגנה (אם בכלל) לפנים משורת הדין, כאשר בחלק מהמקרים עשויה הרשות התובעת להעמיד לעיון ההגנה רק את עיקרי חומר החקירה ולא את כולו.
ביטול כתב אישום וסגירת התיק הפלילי כתוצאה מקבלת טענת הגנה
כאמור, קיים תרחיש משפטי נוסף המוביל לביטולו של כתב האישום; על פי תרחיש זה, לא הצליחה ההגנה להשיג את הסכמת רשות התביעה לחזרה מכתב אישום, או שההגנה בחרה, משיקוליה, להביא את העניין להכרעתו של בית המשפט.
ישנה על פי דין רשימה של טענות משפטיות, המכונות "טענות מקדמיות", אשר קבלתן עשויה להוביל את בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום (או תיקונו), וזאת ללא קשר לשאלת אשמו או חפותו של הנאשם:
- חוסר סמכות מקומית
- חוסר סמכות עניינית
- פגם או פסול בכתב האישום
- העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה
- זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום
- משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום
- חסינות
- התיישנות
- חנינה
- הגנה מן הצדק – הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
נתקבלה אחת הטענות הנ"ל, רשאי בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום, ובמקרה של חוסר סמכות -להעביר את העניין לבית משפט אחר.
המשמעות של עיתוי ביטולו של כתב האישום
לשלב בו חוזרת רשות התביעה מכתב האישום השלכה לעניין אפשרותה להגיש בעתיד את אותו כתב אישום מחדש:
כל עוד לא השיב הנאשם לכתב האישום, רשאית רשות התביעה לחזור בה מהאישום, ובמידה ועשתה כן – יבטל בית המשפט את האישום ויסגור את התיק הפלילי כנגד הנאשם. בתנאים מסוימים, לאחר ביטול האישום, רשאית רשות התביעה להגיש את כתב האישום מחדש.
אולם מקום שרשות התביעה חזרה בה מהאישום לאחר שהנאשם כבר השיב לאישום ואף כפר בעובדות המקימות את דבר העבירה המיוחסת לו, על בית המשפט לזכותו. משמעות הדבר תהיה שלא ניתן יהיה להגיש את כתב האישום מחדש.
קיימת בדין גם אפשרות שלישית: בכל עת עד למתן הכרעת דין, יכולה רשות התביעה לחזור מכתב האישום בהסכמת הנאשם ובמצב דברים זה, יבטל בית המשפט את האישום וייסגור את התיק הפלילי ומכאן ניתן להגישו מחדש רק באישור היועץ המשפטי לממשלה, ומטעמים שיירשמו.