ניסיון רב בייצוג חשודים ונאשמים בכל הסוגים של עבירות סמים.

החוק הישראלי מטפל בנושאי עבירות סמים באמצעות "פקודת הסמים המסוכנים". תחום הסמים אינו מוגבל רק לעולם הפשע, ואנשים נורמטיביים רבים עושים שימוש בסמים, במיוחד בסמים קלים כגון מריחואנה או חשיש. עובדה זו הופכת את עבירות הסמים לאחד מנקודות המפגש העיקריות של אנשים מן העולם הנורמטיבי עם מערכת המשפט.

החוק מונה מספר עבירות סמים אותן ניתן לעבור:

• ייצור סם
• החזקת סם
• שימוש בסם
• סחר בסמים (יצוא, יבוא, מסחר, הספקה, תיווך והברחה)
• הדחת קטינים לשימוש בסם

סמים אסורים
על פי פקודת הסמים המסוכנים מוגדרים מספר רב של חומרים ששימוש בהם או החזקתם מהווים עבירת סמים. החומרים הללו הינם סמים בעצמם (כגון חשיש, קנביס ו-LSD) או שהם משמשים לצורך יצור סמים. מדי פעם מופיע בשוק חומר חדש שאינו מופיע בפירוש בפקודת הסמים המסוכנים, ולכן לזמן מה הוא חוקי לשימוש עד שמוסיפים אותו לפקודת הסמים המסוכנים. מקרה ידוע הינו המקרה של חומר בשם קאתין אותו ניתן היה למצוא בתוך חגיגת, שנמכרה בקיוסקים ופיצוציות.

העונשים המוגדרים בחוק
לכל אחד מן החומרים המוגדרים בפקודת הסמים המסוכנים מוגדרת כמות מסויימת, שמי שנתפס מחזיק את החומר בכמות זו או פחותה ממנה יוגדר בתור מחזיק סם לצורך שימוש עצמי. סעיף 7(ג) בפקודת הסמים המסוכנים מגדיר כי בשל החזקת סם לצורך שימוש עצמי העונש המירבי הינו 3 שנות מאסר (אלא אם העבירה נעברה בתחומי בית ספר על ידי מישהו שאינו תלמיד וגילו מעל גיל 16, אז העונש הוא 5 שנים), ואילו כאשר מדובר בכמות שאינה לשימוש עצמי או בעבירת ייצור סמים מדובר בעונש מירבי של 20 שנות מאסר. כיום משטרת ישראל ומערכת התביעה נוטים שלא להגיש כתבי אישום בגין החזקה או שימוש בכמויות קטנות של סמים.

בנוסף לעונשי המאסר ניתן להפעיל כנגד עבריין הסמים עונשי חילוט (החרמת רכוש על פי פקודת בית המשפט). החילוט יכול להתבצע בהליך פלילי או בהליך אזרחי, אך בכל מקרה יש צורך להוכיח כי קיים קשר ישיר בין הרכוש המחולט לבין עבירות סמים אותן ביצע העבריין. במסגרת הליך פלילי מופעל החילוט כנגד כל עבריין שהורשע בעבירה של עסקת סמים (שעונשה 20 שנה ומעלה) והוכרז על ידי בית המשפט כ"סוחר סמים". בהליך אזרחי לא נדרשת הרשעה של העבריין, ואף לא נדרשת הגשת כתב אישום. כמובן שבכל מקרה הסמים שנתפסו והכלים לצריכת או יצור הסמים יחולטו.

בדיקת סמים
הבדיקה המקובלת לשם איתור שימוש בסמים הינה בדיקת שתן. הטבלה הבאה מפרטת את משך הזמן שלוקח מרגע השימוש בסמים השונים ועד שלא ניתן עוד לאתר אותם באמצעות בדיקת שתן:

• חשיש ומריחואנה מ-3 ימים עד שבועיים. בשימוש כבד אף יותר.
• אופיאטים (הרואין, מורפין, קודאין) 2-3 ימים.
• מתדון 3-5 ימים.
• אקסטזי ואמפטאמינים 2 ימים.
• קוקאין 2-3 ימים.
• בנזודיאזפינים (וואליום וכדומה) בד"כ עד 7 ימים.
• לס"ד 2 ימים.

שימוש עצמי או סחר בסמים?
החוק "מניח" שכאשר אדם נתפס עם כמות סם המוגדרת ככמות שאינה לצורך שימוש עצמי – הרי שהוא החזיק אותה לצורך סחר בסם או הפצתו. עם זאת, אותו אדם רשאי לנסות ולשכנע את בית המשפט כי המדובר בסם לשימוש עצמי בלבד. חשוב להבין כי נטל ההוכחה והשכנוע עובר אל הנאשם, וכל עוד הוא לא שיכנע בנושא את בית המשפט, הוא יוגדר כמחזיק סמים לצורך סחר בסמים, שהיא עבירה חמורה ביותר.
בטבלה הבאה מפורטות הכמויות מכל סם שתפיסתן מוגדרת ככמות שאינה לשימוש עצמי (כלומר, כמות המשמשת לצורך סחר בסמים):

• קנבוס (מריחואנה, גראס) 15 גרם
• שרף של קנבוס (חשיש) 15 גרם
• אופיום 2 גרם
• לס"ד 3 יחידות כלשהן
• קוקאין 0.3 גרם
• הרואין 0.3 גרם
• מתדון 0.15 גרם נטו
• מורפין 0.3 גרם
• משרת אופיום 0.3 גרם תכולת מורפין נטו
• פתידין 1 גרם נטו
• מתאפמטאמין 0.2 גרם נטו

סמים קלים מול סמים קשים
למרות שהחוק עצמו לא עושה אבחנה בין עבירות סמים בהם מעורבים סמים קלים לבין עבירות סמים בהם מעורבים סמים קשים, בתי המשפט מפרידים הפרדה ברורה בין סמים כגון מריחואנה או חשיש, המוגדרים בתור סמים קלים, לבין סמים המוגדרים בתור סמים קשים (הרואין, קוקאין, אקסטזי וכו'). ההפרדה מתבטאת בעיקר בנושא הענישה בגין העבירות השונות ובנושא אחוז העבירות המגיעות בפועל אל בתי המשפט.